שורשים בסלוניקי: מסורת של השכלה ומנהיגות
שמואל (סמי) ארדיטי ז"ל ,אבי היקר והאהוב ,נולד בשנת 1924 בעיר סלוניקי שביוון, בלב קהילה יהודית מפוארת וענפה. שמואל היה נינו של הרב שמואל רפאל ארדיטי זצ"ל, רבה הראשי של סלוניקי בשלהי המאה ה-19. משפחתו הייתה אמידה יחסית: הבנים נשלחו ללימודים באוניברסיטה, והבנות שימשו כמורות לשפה הצרפתית.
נתיב חייו של שמואל במלחמת העולם השנייה נע בין החורבן המוחלט של יהדות יוון, לבין גילויי גבורה עילאית בלב פולין הכבושה. הוא נמנה עם קבוצה קטנה וייחודית של יהודים סלוניקאים, אשר לחמו בקו הראשון של מרד ורשה הפולני.
מן החורבן בסלוניקי אל תופת אושוויץ
עם כיבוש יוון על ידי גרמניה הנאצית, השתנו חייו של שמואל מן הקצה אל הקצה. בשנת 1943, יחד עם עשרות אלפים מבני קהילתו, גורש שמואל אל מחנה ההשמדה אושוויץ. בזכות חוסנו הגופני, הוא הצליח לשרוד את הסלקציה הראשונית האכזרית.
זמן קצר לאחר מכן, נבחר שמואל על ידי הגרמנים להיכלל בקבוצה מיוחדת של מאות אסירים יהודים-יוונים שנשלחו ברכבות לוורשה. הנאצים בחרו באסירים אלו במכוון משום שלא שלטו בשפה הפולנית – דבר שהקשה עליהם לתקשר עם האוכלוסייה המקומית או לנסות להימלט.
"הגיהנום האקזוטי" במחנה גז'ובסקה
בוורשה הועבר שמואל למחנה גז'ובסקה (Gęsiówka) – מחנה ריכוז שהוקם על חורבותיו של גטו ורשה לאחר חיסולו. מקום זה, שזכה בפי האסירים לכינוי המצמרר "הגיהנום האקזוטי", הציב בפני שמואל מציאות של עבודות כפייה מפרכות ותת-אנושיות.
יחד עם חבריו, אולץ שמואל לפנות בידיים חשופות מיליוני טונות של הריסות בטון, לפרק מבנים מסוכנים ולמחזר חומרי בניין עבור מכונת המלחמה הנאצית. כל זאת תחת רעב כבד, מחלות והתעללויות בלתי פוסקות.
יום השחרור הדרמטי וההצטרפות למחתרת
בקיץ 1944, עם התקרבות הצבא האדום, פינו הגרמנים את מרבית האסירים בצעדת מוות, אך שמואל נותר במחנה יחד עם כמה מאות אסירים נוספים. בבוקר ה-5 באוגוסט 1944, ביומו החמישי של מרד ורשה (התקוממות המחתרת הפולנית נגד הנאצים), הסתער גדוד העילית הפולני "זושקה" (Zośka) על המחנה.
באמצעות טנק גרמני שבוי, מוטטו הלוחמים הפולנים את חומות המחנה, הכניעו את השומרים ושחררו את האסירים. בין המשוחררים הייתה קבוצה של כ-41 יהודים מסלוניקי, ובהם שמואל.
מיד עם שחרורו, סירב שמואל למצוא מקום מסתור והתעקש להצטרף באופן פעיל כלוחם אל שורות המחתרת הפולנית ("ארמייה קריובה"). אף שלא הבין את השפה הפולנית, המניע שלו היה ברור ועוצמתי: רצון עז לנקום בנאצים על חורבן משפחתו ועמו.
הלחימה בקו הראשון של מרד ורשה
שמואל קיבל נשק ולחם בקו הראשון בקרבות הרחוב הקשים ברובע וולה ובעיר העתיקה של ורשה. כפי שהוא מתאר בעדותו האישית (תיק 2689 בארכיון יד ושם), הוא שובץ ולחם במסגרת בטליון הסער של ה-PPS ("Szturmowe Wozy PPS"), תחת פיקודם הישיר של המפקד הראשי, הקפטן המכונה "נאלנץ'" (Nałęcz), וקצין השטח, הסגן (Porucznik) המכונה "באר" (Bar).
במסגרת יחידה זו לחם שמואל בקרבות רחוב קשים, ביניהם קרבות ההגנה העזים בגזרת העיר העתיקה (Stare Miasto) שנמשכו כחודש ימים תחת מתקפה גרמנית כבדה. במהלך מערכה זו, היווה שמואל חלק מגרעין קשיח ומצומצם של 17 לוחמים מסלוניקי ששרדו יחד את הקרבות, ונמנה יחד עם אחיו יעקב על תת-קבוצה מלוכדת של כ-5 לוחמים בתוכה. ואלה שמות החברים הנוספים שבאותה הקבוצה : ברוך אלימלך , יעקב מלאך ויעקב פרנטה .
מבצע החילוץ ב"קנאלים" והערבות היהודית
בעדותו מתאר שמואל אירוע גבורה ורעות יוצא דופן במהלך הנסיגה הכפויה של כוחות המחתרת דרך תעלות הביוב התת-קרקעיות ("הקנאלים"):
עם יציאתו מתעלה בוערת באזור לא מוכר יחד עם חברו ללוחמה, ברוך אלימלך ז"ל, פגשו השניים בצעירה מקומית. היא הובילה אותם למבנה שבו שכב קצין פולני גבוה, פצוע קשה ברגלו מפגיעת מטוס. שמואל, ברוך ושני לוחמים נוספים נשאו את הקצין הפצוע על אלונקה לאורך מסע מפרך וממושך של כ-3 עד 4 שעות בתוך תעלות הביוב התת-קרקעיות.
כאשר כוחותיהם אזלו והם היו על סף אפיסת כוחות ותשישות קיצונית שתמנע מהם להמשיך, פנתה אליהם המלווה בקריאה: "עמך, עם ישראל חי!" וגילתה להם כי הקצין הפצוע הוא יהודי. למשמע דברים אלו, ומתוך תחושת מחויבות וערבות יהודית עמוקה, גייסו הלוחמים את שארית כוחותיהם והצליחו לחלץ את הקצין אל מעבר לתעלות, עד לאזור המבנים הגבוהים בנובה-מיאסטו (Nowe Miasto). עם יציאתם לאוויר הפתוח, נפח הקצין את נשמתו ומת מפצעיו. אירוע זה ממחיש באופן המובהק ביותר את רוח הלחימה, אומץ הלב החריג והתושייה שהפגין שמואל ז"ל כלוחם מן המניין במרד.
הנסיגה, המסתור והשבי הסובייטי
כאשר הגרמנים הידקו את המצור, נסוג שמואל יחד עם הלוחמים הפולנים דרך תעלות הביוב התת-קרקעיות החשוכות והרעילות של העיר אל עבר המרכז, כדי להמשיך בלחימה. עם דיכוי המרד באוקטובר 1944, חמק שמואל יחד עם אותו גרעין קשיח של חבריו הלוחמים מסלוניקי,ושהוזכרו לעיל, אל האזור הכפרי של נאדז'ין (Nadarzyn), שם הסתתרו באסמים ובשדות תחת תנאי רעב ותשישות קיצוניים. יצוין גם הלוחם , יוסף נחמיאס שחמק איתם , אך מצא מסתור במקום אחר.
כפי שמצוין בעדותו, בתקופה קשה זו זכו הלוחמים לסיוע קריטי שהציל את חייהם ואיפשר את הישרדותם, הודות לתושבים מקומיים אמיצים: שומר היער היידוק (Hajduk) ובני הזוג סְקְוִוינְסְקִי (Skwiński).
עם התקדמות הצבא האדום והגעת הכוחות הסובייטיים לאזור בינואר 1945, נעצרו שמואל ושישה מחבריו לגרעין הלוחמים מסלוניקי בחשד שווא כי הם מרגלים, וזאת בשל חזותם הזרה וחוסר שליטתם בשפות הפולנית או הרוסית. הלוחמים נכלאו על ידי הסובייטים במתקן מעצר זמני לצד אסירים גרמנים, ושוחררו רק לאחר שעלה בידם להוכיח את זהותם היהודית כניצולי אושוויץ וכמי שלחמו באופן אקטיבי במחתרת האנטי-נאצית.
התקומה בישראל וההכרה הממלכתית בגבורתו
לאחר סיום המלחמה ותקופת התאוששות, הגשים שמואל את חלומו ועלה למדינת ישראל, בה בנה את ביתו והקים משפחה לתפארת. עדותו המלאה והמפורטת, השמורה כאמור בארכיון יד ושם (תיק 2689), משמשת עד היום כאחד העוגנים המחקריים החשובים ביותר להיסטוריונים בארץ ובעולם (כמו פרופ' סטיבן באומן ומוזיאון גטו ורשה) לשחזור סיפור הגבורה של יהודי יוון בפולין.
יצויינו גם החוקרים המכובדים : אדוארד קוסוי ויצחק כרם.
שמואל הלך לעולמו בשנת 1977. ביום כ"ג תשרי תשפ"ז, 4 באוקטובר 2026, הוענק למשפחתו אות הלוחם בנאצים מטעם משרד הביטחון של מדינת ישראל. אות זה מהווה גושפנקה רשמית וממלכתית לגבורתו הנדירה של נער מסלוניקי, שלחם על חירותה של ורשה, שרד את התופת, והותיר מורשת מפוארת של אומץ לב וגאווה יהודית.
יהי זכרו ברוך.
**כל המסמכים שהועלו נמסרו מבנו של שמואל ארדיטי.
**עדות ארדיטי שמואל-2689 כל הזכויות שמורת ארכיון יד ושם.
**אח של יעקב ארדיטי ממעפילי האוניה.
**עבודת כפייה ב"קרייה".
**עדות נוספת נשלחה ע"י בנו של שמואל (אדיו).
**העברת חומר מבנו של ארדיטי שמואל לאנדראס אשעל ביוון לשם כתיבת הספר ב"קריה" ותיעוד סיפורו של ארדיטי שמואל.
*** האחיות אידה ואדלה לימדו צרפתית בבתי ספר . האחת בבית ספר אלשיך והשניה בבית הספר לצרפתית בדרך הראשית בסלוניקי.
*** אידה ,הייתה פרופסור לצרפתית,והשניה מורה.
*** בנימין סיים שנה רביעית ללימודי הפיזיקה בסלוניקי .
*** עדות ארדיטי שמואל לחברו דריו לוי נמצא במסמכים.