נתן משה

נישא לפנינה ספיחא 29.6.47

לאבי משה נתן היו הרבה שמות חיבה: מוריס, מואיז, מוריקוס, מושון, כי הוא היה אדם אהוב…   את סיפור תלאותיו במשך מלחמת העולם השנייה שמעתי מגיל מאוד צעיר.  בכל גיל קולטים יותר פרטים ואני הרגשתי כאילו בעצמי הייתי באושוויץ.  זו היתה דרכו לעכל את הטראומה ולהשאר שפוי.

אבי היה צייר במקצועו וכשרונו ותושייתו הצילה את חייו.    הנאצים ערכו בחינות למועמדים למשרת צייר שלטים. החלטה של שנייה הצילה את חייו ממוות. הוא החליט לעבוד מהר ולווא דווקא לדקדק בפרטים. יתר המועמדים שציירו הרבה יותר יפה אבל סיימו אחריו נשלחו לתאי הגזים.  וכך הפך אבי לצייר שלטים של הפרופגנדה הנאצית.

הוא סיפר על המסע ברכבת שארך 11 יום כמעט בלי אוכל ושתייה וסביבו אנשים מתו מרעב וחולשה.

הוא סיפר על הפעמים שהנאצים העמידו אותם בחורף בשלג ערומים ויחפים כשהמעלות ירדו הרבה מתחת לאפס ומימינו ושמאלו אחד אחר השני אנשים קפאו למוות והוא נשאר עומד, הוא רצה לחיות! ,   גם כשהיגיעו מיים עד נפש חילק אבי את פת לחמו עם אחיו יוסף ששרד וחזר להתגורר בסלוניקי ונישא ליווניה, בן דודו או אחרים. בילדותי הגיע אלמוני לביתנו וסיפר שאבי הציל את חייו כשנתן לו לחם.

אבא היה נשוי לרגינה פרנקו שהיתה בהריון מתקדם.  היא ואחות אבי דייזי וסבתי לונה נשלחו לתאי הגזים. אבי ראה את גופת אימו שהובלה למשרפות.

אבי הגיע ארצה על האנייה חביבה רייך אחרי ששהה שנה בגרמניה כדי להתאושש.

תמונותיו ויצירותיו של משה מפורסמים במסמכים וכל הזכויות שמורות לבת לונה.

אני נושאת בגאווה את שם סבתי לונה!
לונה נתן , ברוז' , בלגיה