בנעוזיליו משה (מואיס)

משה בן-אוזיליו, בעת שברח ממחנה גטו ורשה "גנשה" עם אסירים אחרים מסלוניקי
מאושוויץ כמו ברוך אלמליח, נאלץ לחצות את ורשה מאזור הגטו לשעבר לעיר החדשה.
משה וברוך ברחו מיריות גרמניות ולקחו קצין פולני פצוע באלונקה דרך הביוב. המים
הגיעו לחזה שלהם והם נאלצו לשמור על האלונקה גבוה מעל מפלס המים. כשיצאו מהביוב
נאלצו לרוץ מרחוב לרחוב כדי להימנע מהפצצות גרמניות. יתר על כן, כדי להימנע מגילוי
כאסיר יהודי, מחק משה את מספרו ואת המשולש מידו, ונשאר עם צלקת. הוא הצטרף
להתנגדות הפולנית, ואחרי השחרור מצא את בן דודו גבי בוורשה לאחר שחרור העיר.
משה היה בהכשרה באתונה בחוות ההכשרה פטיסיון והגיע לארץ באופן לא חוקי בספינת
חביבה רייק ביוני 1946, עם ניצולי שואה יהודים יוצאי יציאה ומהגרים בלתי חוקיים.
משה השתקע בחיפה, שינה את שם משפחתו מבן-עוזיליו לבן-עוזיאל, נישא לדייזי קפון,
עולה ילידת סלוניקי שהתיישבה בחיפה מאז שנת 1933, ונפטר ממפרצת מפרקים בשנת
1960 בגיל הצעיר בן שלושים ותשע.