מחנה ההכשרה

לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר שורדי השואה ניסו לאסוף את השברים ולבנות מחדש את חייהם, עמדו לצידם חברי ההגנה ופעילים מסורים שפעלו בלב רחב ומתוך תחושת שליחות עמוקה, הם הקימו ואירגנו מקומות איסוף והכשרה, שהפכו למוקד של תקווה עבור מי שאיבדו כמעט את הכול.
במחנות האלו העניקו לשורדים מסגרת שהחזירה להם את תחושת השייכות – פעילויות משותפות, עבודות חקלאות, חיי קהילה, ובעיקר הזדמנות לחזור ולהרגיש שהם אינם לבד.

שמות המחנות (מחוץ לאתונה):

• חוות קטימה צ'קונה.
• מקלט לבנות סטיי קורציון.
• פרנקוקליסיה Frankoklissia.
• פטיסיה patissia.

מאחורי המאמץ האנושי הזה עמדו פעילים נדירים ברוחם, בובק מקיבוץ שפיים, שאריק מקיבוץ בית השיטה, שרגא וויגדהוייז מצוות אונר"א.

אנשים אלה ליוו את השורדים בצעדיהם הראשונים בדרך לחיים חדשים, תמכו בהם, הדריכו, עודדו, והחזירו להם אמון בעצמם ובזולתם,
הפעילות לא התמקדה רק באתונה, אותם פעילים פעלו גם בסלוניקי שם סייעו לשורדים להתארגן, להתאחד ולהמשיך קדימה למרות הכאב
כחלק מן השיקום, הם אף ארגנו חתונות משותפות – רגעים מרגשים של אור וצמיחה, שסימלו התחלה חדשה בתוך עולם שנחרב.

ההכשרה לפני העלייה ארצה לא הייתה רק שלב טכני במסע היא הייתה לב פעימה של תקווה
מקום שבו שורדי התופת יכלו לראות שוב עתיד.