המלחמה הסתיימה, אך הלבבות עדיין נדדו בין חורבות.
שורדי השואה שבו לערי הולדתם, וביניהם גם לסלוניקי בתקווה חרישית למצוא רמז לחיים שנגדעו.
יום־יום הגיעו למשרדי הקהילה, שואלים, מבררים, מאזינים לשמות – אולי מישהו מבני משפחתם שרד.
לעיתים התקווה התעוררה, ולעיתים דעכה אל השתיקה.
בסלוניקי פעלו פעילי עלייה, אשר דאגו לשורדים, ליוו אותם וליכדו סביבם קבוצות של צעירים וצעירות שאיבדו את עולמם.
אל החבורה הצטרפו גם שורדי שואה מצ’כיה, מפולין ומהונגריה – אנשים זרים זה לזה, אך שותפים לאותו גורל ובתוך מציאות של אובדן וחוסר ודאות, נולדה גם הבחירה בחיים.
קשרים אנושיים הפכו לאהבה ואהבה — להבטחה לעתיד.
מן הסיפורים שסופרו בלטה דמותה של בויינה צרפתי, אשר תרמה לאיחודם של הזוגות ודאגה למלבושים לחתן ולכלה –
מעשה של חסד בתוך מחסור של נדיבות בתוך כאב.
ביום 7 באפריל 1946 נערכה חתונה משותפת
במקום ששמו לבדו מספר סיפור “מתנות לאביונים”, ברחוב מזרחי בסלוניקי/
זו הייתה חתונה שמחה ועצובה גם יחד
שמחה – על החיים שבחרו להימשך
עצובה – על המשפחות החסרות והעבר שלא ישוב
להלן שמות 15 הזוגות שנישאו באותו יום:
- חיים ופלורה ארוך
- מטיקה ואברהם ארנלדס
- יומטוב וסלטה ארוך
- בלה ואלברטו יהודה
- אלברטו ושרינה יחיאל
- אלווירה ואלברט חלגוואה
- דוד ובלה חבר
- ג'נה ופפו אלטבה
- לאון ושריקה מסרנו
- דורה וסולומון גרשון
- רבקה ולאון פילו
- דריו וקטי אהרון
- רוזה ואיזקינו אנג'ל
- דורה ונחמן אקוניס
- מרי ומורדו ישראל
חתונה זו לא הייתה רק טקס של נישואים, היא הייתה עדות לכוח הרוח האנושית' לבחירה בחיים למרות האובדן וליכולת לבנות עתיד גם מתוך כאב שאין לו מילים.
מלחמת העולם השנייה הסתיימה, אך עבור שורדי השואה – המאבק על החיים רק החל.
קבוצות של צעירים וצעירות, ששרדו את האימה ואיבדו את משפחותיהם, בתיהם ורכושם, התלכדו יחדיו בניסיון להתחיל מחדש,
לא נותר להם הרבה מן העבר – אך נותרה להם התקווה.
באתונה פעלו חברי ההגנה ופעילים שהגיעו מארץ ישראל אשר דאגו לשורדים, ליוו אותם והכינו אותם למסע הגדול אל הארץ המובטחת.
אל העיר נאספו שורדי שואה רבים מיוון וכל מטרתם הייתה אחת – להגיע לארץ ישראל ולבנות בה חיים חדשים.
בתוך המציאות הקשה והארעית הזו נרקמו גם קשרי אהבה, צעירים וצעירות שנפגשו בהכשרה מצאו זה בזו נחמה, שותפות ועתיד מתוך ההבנה כי החיים חייבים להימשך.
יזמה הקהילה היהודית באתונה טקס נישואים מיוחד, השאת כמה זוגות יחדיו – חתונה של תקווה.
הקהילה דאגה לשמלות כלה לנשים ולחליפות לגברים, רב הקהילה ניהל את הטקס, בירך וקידש חיים חדשים מתוך השבר.
ביום 10 בפברואר 1946 נישאו יחדיו תשעה זוגות רגע של אור בתוך תקופה של חושך
אלה שמות הזוגות שנישאו באותו יום מרגש
- שרה ואברהם ארנלדס
- מטיקה ויצחק ירוחם
- יעקב ושרה ברכה
- מרגול ויהודה אנג'ל
- אלגרה ואיזידור אקוניס
- רוזה וסמי שואל
- דורה ויוסף נחמן
- דייזי וג'קו אלחנטי
- בלה וג'קו רזון
חתונה זו לא הייתה רק טקס נישואים – היא הייתה הצהרה הצהרה של ניצחון החיים על המוות
של אהבה על החורבן ושל אמונה עמוקה בכך שגם לאחר האובדן הגדול ביותר ניתן לבנות עתיד חדש.
